© 2023 by Beyond the Elite.

Please reload

מקורות אחרונים

ייבום וחליצה באשכנז בימי הביניים

התאלמנות הייתה נפוצה מאוד בימי-הביניים, ונשים רבות התאלמנו בגיל צעיר, עוד לפני שנולדו להן ילדים. במקרים כאלו, יש את מצוות ייבום או חליצה. כאשר איש נפטר ללא ילדים, ויש לו אחים רווקים, מצווה שאחד האחים ייבם את אלמנת הנפטר, כלומר יינשא לה, כדי להעמיד צאצאים של האח הנפטר. המקור למצווה זו נמצא בספר דברים, כה 5: "כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה". במידה והאלמנה או האח אינם מעוניינים בייבום, אז תתבצע טקס המכונה "חליצה". טקס החליצה מתבצע בבית הדין, ובו האישה עוברת "חליצה", כלומר, נהיית חופשיה להינשא לאחר. חשוב לציין כי ייבום/חליצה נעשית רק עם התאלמנותה של אישה, ולא של גבר.

 

דרך המקור הבא, נלמד על אופן התנהלות האלמנה והאח המייבם בסמוך למות הבעל או האח. בתקופה של שלושת החודשים הראשונים לאחר מות הבעל, על האח והאלמנה להחליט אם יהיו מעוניינים בייבום או בחליצה. בתקופה זו, האח המייבם גם מחויב לפרנס את האלמנה, ולדאוג לכל צרכיה הפיזיים, גם אם בסוף הם מחליטים לחלוץ. מקור זה מציג תמונה שבה לא הכול עובר "חלק", ובה האלמנה צריכה להתמודד עם אח שחולה. האם עדיין במקרה זה עליו לדאוג לכלכלתה?   

 

 

נעל עור לחליצה, אמצע המאה ה-20. 

 

מקור זה לקוח משו"ת (=שאלות ותשובות) המהר"ם מרוטנבורג. שו"ת היא סוגה, בעיקר הלכתית, שבה אדם שולח שאלה הלכתית לדמות בעל סמכות בסמיכות גיאוגרפית, ומקבל בתמורה תשובה לשאלתו. לאורך השנים, נאספו שאלות ותשובות שנחשבו לחשובים ורלוונטיים גם לדורות הבאים על ידי גורמים שונים, שהתפרסמו כספרי שו"ת לשימוש הדורות הבאים. סוגת השו"ת הייתה מאוד נפוצה באשכנז של ימי-הביניים, ויש לנו אלפי שאלות ותשובות שנשלחו לרבנים שונים בכל מיני נושאים. שו"תים אלו מספקים לנו מבט אל תוך חייהם היומיומיים של אנשי אשכנז, שכן דרכם ניתן לראות אילו שאלות הטרידו אותם, ומה אולי עשו בנידון.

 

המהר"ם מרוטנבורג (1220 - 1293) היה אחד הפוסקים הגדולים של אשכנז הימי-ביניימי, ויש בידינו מעל לאלף תשובות שכתב לאורך חייו. הוא היה חכם בעל השפעה רבה על קהילות אשכנז, בחייו וגם אחרי מותו. דרך בחינה של תשובותיו, ניתן ללמוד הרבה על סוגיות שהטרידו אנשים, ואלו פתרונות הציעו להם.       

מקור זה לקוח מתשובות המהר"ם מרוטנבורג, סימן תתנ"ה:

 

"וששאלת על שומרת יבם שחלה יבמה, אם יש לה מזונות או לא בתלמודינו [...] יבמה ג' חודשים הראשונים ניזונת משל בעל מכאן ואילך אינה ניזונת, לא משל בעל ולא משל יבם. עמד בדין וברח - ניזונת משל יבם [...] חלה - כמי שברח [...] חייב לפרנס את יבמתו ומין הדין שתהא ניזונת מנכסיו עד שייבם או עד שיחלוץ וכל זמן שלא פסק והיא מעכבה, מזונות עליה, ואם הוא מעכב מזונותיה עליו [...]"  

 

יבמה: היבם של האלמנה, כלומר - האח של בעלה המנוח. 

ניזונת: מתפרנסת, מתכלכלת.

עמד בדין וברח: אם האח ברח, ולא מילא את חובותיו כלפי האלמנה של אחיו, הוא עדיין חייב לפרנס אותה.

מעכבה: אם האלמנה מעכבת את ההחלטה אם לייבם או לחלוץ, היא חייבת לפרנס את עצמה.

שאלות לדיון

1. כיצד מתפרנסת האלמנה (שיש לה יבם) בשלושת החודשים הראשונים לאחר מות בעלה?

2. באילו מקרים (אולי) האח המייבם אינו מפרנס אותה?

3. מה קורה בתום שלושת החודשים הראשונים למות הבעל?

4. מה האלמנה יכולה לעשות בתום שלושת החודשים הראשונים לאחר מות בעלה? לאן תלך?

5. האם, לדעתכם, יש סיבה לכך שיעכב האלמן את החלטתו לייבם או לחלוץ?

6. ולהפך, מה יכולה להיות סיבה לעיכוב החלטה מצד האלמנה?

7. מה יכולה לעשות אלמנה שהאח המייבם חלה או ברח, ואינה מצליחה לקבל ממנו מקור פרנסה?

 

 

עורכת: אטל קלאורה

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload